כחודשיים לפני תאריך זה החלו לקום קבוצות וארועים רבים בפייסבוק אשר קראו לגיוס ההמונים לטובת יצירת אנתפאדה פלסטינית שלישית במועד האמור. חלק מקבוצות אלה זכה לפופולאריות רבה ובהן מאות אלפי חברים. כך שבמקרה זה לא היה חסר כל מידע מקדים על המועד, הכוונות ואף חלק מהיעדים.

ההפתעה לא היתה בשל העדר מודיעין מקדים, אלא דווקא בשל קיומו. אם קיימת הפתעה היא יכולה לרבוץ אך ורק לפתחם של אלו אשר לא פרשו נכונה את הכוונות. לדוגמא; מתחקיר שערך אמנון לוי בתוכניתו, עלה כי 48 שעות לפני חטיפת גלעד שליט נלכד חבר בחוליה אשר ביצעה לאחר מכן את החטיפה. התרעה מתאימה הועברה לגורמי השטח. בראיון רדיופוני סיפר לוי כי החיילים סיפרו שהם לא התרגשו מההתרעה הואיל וכאלה היו בתדירות גבוהה.

גם בעת בחינת ארועי “האביב הערבי” הפוקד מתחילת 2011 את המזרח התיכון, המידע אודות הארועים הצפויים היה זמין לכל ומבעוד מועד: עבור כל ארוע בכל אחת ממדינות האזור דאגו מארגני ההפגנות לפרסם את הארוע בפייסבוק ובאמצעים שונים כשבועיים לפני המועד. בכל זאת, היתה הפתעה מנפילת ממשלו של מבארכ. כמו גם מעמידתו האיתנה, לעת עתה, של קדאפי אשר עם תחילת ההתקוממות נגדו, העריכו פרשנים מקומיים כי שעותיו ספורות.

אחד המועדים החשובים ביותר בסכסוך הישראלי-פלסטיני הינו הדיון בסוגיה זו באו”ם בספטמבר הקרוב. ארוע אשר יהפוך ככל הנראה להכרה במדינה הפלסטינית מצד הארגון. המועד ידוע זה מכבר וגם התוצאה הצפויה. שומה עלינו להתכונן כבר עתה, מדינית, צבאית, הסברתית, לארוע זה ולתוצאותיו הצפויות ולא לעמוד לאחר מכן בפני שוקת שבורה מופתעים ואובדי עצות מההחלטה שהתקבלה.

כבעבר הדיון הקרב בעצרת האו”ם הינו ארוע הידוע הן מבחינת מועדו והן מבחינת תוצאותיו, אין חוסר במידע מקדים, יש צורך להערך בכל מישורים וככל האפשר לארוע ודאי זה, למען לא נופתע שוב. כבעבר.

הרשתות החברתיות קנו להן מקום של כבוד בשינויים הפוליטיים והחברתיים המתחוללים בחודשים האחרונים במזרח התיכון. אולם לפייסבוק, טוויטר ויוטיוב היה תפקיד רב חשיבות כבר בעימותים ובהפגנות שלאחר היוודע תוצאות הבחירות לנשיאות באיראן ביוני 2009, כמו גם בסבב הקודם של ‘מהומות הפייסבוק’ במצרים באפריל 2008.

למרות הדימוי שיש למזרח התיכון כאזור בו תחום האינטרנט אינו מפותח, הרי ששיעור חדירת האינטרנט בו עומד על כ-30% בהשוואה לכ-29% בכלל העולם. בעת בחינת שיעור הגידול במספר משתמשי האינטרנט מתחילת שנת 2000 באזורנו, מתגלים נתונים מאלפים; גידול של 1,825% לעומת ממוצע עולמי של 445% בלבד (הנתונים נכונים ליוני 2010).

ישנן מדינות בהן שיעור חדירת האינטרנט עומד על כאחוז בלבד (תימן ועיראק) לעומת מדינות כמו איחוד האמירויות (76%) ובחריין (88) ששיעור החדירה בהן גבוה מבישראל (73%).

עם הגידול בחדירת האינטרנט למדינות האזור, גם הרשתות החברתיות תופסות נתח הולך וגדל מפעילות משתמשי האינטרנט במזרח התיכון. שלל נתונים שפורסמו לאחרונה מלמדים על שיעור החדירה וגידול השימוש ברשתות החברתיות באזור; בשנת 2010 גדל השימוש בטוויטר בערב הסעודית ב-240%.

40% מכלל משתמשי הרשתות החברתיות במזרח התיכון מצויים באיחוד האמירויות (המהווה המקום בעל הפוטנציאל בגדול ביותר באזור בתחום השיווק הדיגיטלי). נתון מפתיע נוסף מגלה כי ל-31% משתמשי האינטרנט במזרח התיכון יש חשבונות בארבע רשתות חברתיות שונות (לעשרה אחוזים נוספים יש חשבונות בעשר רשתות חברתיות שונות).

פייסבוק חווה גידול של 78% במספר המשתמשים בו במזרח התיכון במהלך שנת 2010 ורשת זו מאכלסת רבים מצעירי האזור: 75% ממשתמשי הפייסבוק במזרח התיכון הינם בגילאי 15-29 ומספר הגברים כמעט כפול מזה של הנשים.

עליית השימוש ברשתות החברתיות הינה ללא ספק פועל יוצא מחשיבותו העולה של האינטרנט באזורנו כפי שהוכח שוב באירועים השוטפים את אזורנו מתחילת השנה.

ואכן, עיון בנתונים מגלה כי בשבועיים הראשונים של חודש ינואר 2011 חלה עליה של 8% במספר משתמשי הפייסבוק בתוניסיה. זאת לאחר עלייה שולית ואף עמידה במקום בחודשים שקדמו לכך.

השימוש ברשתות החברתיות ילך וייגבר במזרח התיכון הן כפועל יוצא מהמשך חדירת האינטרנט לאזורנו, אך בעיקר כתוצאה מחשיבותם העולה ליצירת מחאה ואף שינוי חברתי ופוליטי כפי שהוכח בשלל מדינות האזור.

אולם חשוב לזכור כי רשתות חברתיות לא יוצרות מהפכות ואף לא שינוי, אלא הן הבסיס בלבד לאנשים המפרסמים בהן את מחאתם והקוראים בהן ליציאה להפגנות. כמו גם אלו אשר יהיו נכונים לסכן נפשם לעימותים פיזיים עם כוחות הבטחון ברחובות הערים.

בשנים האחרונות עולה שוב מידי שנה חשיבות האינטרנט והרשתות החברתיות ועוצמתם בעיקר עבור חברות במשטרים ריכוזיים באזורנו; בתחילה היו אלו ‘מהומות הפייסבוק’ במצרים באפריל 2008 – ארועים אשר אורגנו ברשת חברתית זו והפכו לעימותים עם השלטונות ברחובות מצרים.

ביוני 2009 הרשתות החברתיות היו כבר לגיבורות המהומות באיראן עם היוודע תוצאותיהן והצלחתו של אחמדי-נג’אד לגבור על נציגי הרפורמיסטים. מהומות אלו תועדו בשלל הרשתות החברתיות ובאמצעותן, ובעל כורחה, הפכה הנערה נדא סולטאן לגיבורת ארועים אלו, כאשר גסיסתה תועדה באמצעות טלפון סלולרי והועלתה לאינטרנט במהירות.

מעל לכל שימשו הרשתות החברתיות תפקיד מפתח ביצירת הארועים שהובילו לשינויים המתחוללים באזורנו מתחילת שנת 2011, עד לכדי מצב בו לא רק שאנו עדים להתהוות ההסטוריה בעת התרחשותה באמצעות הפגנות ונפילת משטרים, אלא שביכולתנו אף לבחון כיצד נוצרת המחאה המקוונת בטרם היא פורצת לרחובות.

לא מן הנמנע כי ארועים אלו והחשיבות העולה של הרשתות החברתיות, לצד פעילותו המקוונת השולית במהלך מבצע ‘עופרת יצוקה’, עמדו לנגד עיני החמאס והם אשר עודדו אותו להתחיל בפעילות רשמית ומגוונת ברשתות אלו במהלך החודשים האחרונים.

החמאס מפעיל מזה שנים אתר מרכזי (http://palestine-info.info) המשקף את פעילותו המדינית ועל פניו אינו מזוהה עימו כלל מבחינת כתובת האתר או שמו, אלא נקרא בפשטות The Palestinian Information Center . האתר פעיל בשמונה שפות מערביות ומזרחיות.

לצד זאת קיים האתר של הזרוע הצבאית של הארגון – http://qassam.ps – הפעיל כברירת מחדל באנגלית, אך גם בערבית ובתורכית).  בנוסף, הארגון מפעיל פורום בשפות אנגלית, צרפתית, טורקית ואורדו (http://www.almoltaqa.ps). בגרסה הערבית קיימת הודעה כי האתר סגור החל בתאריך 11 אוקטובר 2009.

אולם נראה כי הארגון זיהה את הפוטנציאל הקיים באינטרנט בכלל וברשתות החברתיות בפרט: בימים אלו שוקד הארגון על הקמת אתר (http://hamasinfo.net) המהווה האתר הרשמי של הארגון (ואינו פעיל עדיין), תוך יצירת מוקדי פעילות ברשתות החברתיות השונות: בלוג רשמי ובו מספר פרסומים; חשבון טוויטר אשר לו 229 עוקבים ו-107 הודעות; ערוץ יוטיוב הכולל לעת עתה שני סרטוני מידע קצרים אודות אתרי הרשתות החברתיות של הארגון; 109 תמונות בפליקר; חשבון בדלישיוס הכולל 16 קישורים לאתרים פלסטינים שונים וכן שרות RSS.

ניתן לתארך את תחילת פעילות החמאס ברשתות החברתיות הללו למחצית נובמבר 2010 (תחילת הפעילות באתר טוויטר). פעילות זו מהווה שינוי משמעותי בפעילות המקוונת של החמאס עד כה אפילו בהיבטי גרפיקה: נוכחות החמאס ברשתות החברתיות השונות היא באמצעות גרפיקה מינימליסטית אך מוקפדת ומושקעת ועל כל פנים משופרת לעומת הקיים.

בנוסף, פעילות זו מהווה שינוי מהותי בהתנהלות המקוונת של הארגון עד כה, אשר באה לידי ביטוי באתר לזרוע הפוליטית ובאחר לזרוע הצבאית ובהם כתבות שונות בעלי רמת עדכניות משתנה.

מגמה זו של ארגון החמאס להעמקת מעורבותו המקוונת ובדגש על זו שברשתות החברתיות היא ללא ספק חלק מלקחי ארועי ‘עופרת יצוקה’ בהן פעילותו המקוונת היתה בעיקרה בהודעות שפורסמו באתרו הפוליטי, וכן תולדה של עליית חשיבות הרשתות החברתיות באזורנו לאור תפקידן ביצירת הטלטלות העוברות את המזרח התיכון מתחילת שנת 2011. זאת באמצעות התארגנויות מקוונות וקריאות לפעולה פיזית, תוך תיעוד הארועים בשלל הרשתות החברתיות.

לא מן הנמנע כי החמאס בונה לו תשתית מקוונת שכזו כבסיס מקוון לקראת עימותים עממיים אותם הוא מתכנן נגד הרשות הפלסטינית או ישראל, על מנת שאלו ישמשו אותו לקריאה מקוונת להפגנות ועימותים עם כוחות הבטחון ותיעוד הארועים והפצתם לרחבי העולם עם התרחשותם.

תקוות רבות נתלו בכוחם של אינטרנט והרשתות החברתיות להביא דמוקרטיה להמונים מדוכאים זה שנים ובחודשים האחרונים נראה שהם אכן מממשים את ההבטחה ומשחקים תפקיד משמעותי בהתקוממויות האזרחיות במזרח התיכון. אולם האם באמת יוכל האינטרנט להביא ליותר דמוקרטיה במזרח התיכון?

בפברואר 2010 כתבתי שכאשר תתחולל, במוקדם או במאוחר, מהפכה עממית באיראן יהיה לאינטרנט מקום מרכזי בה. בראש ובראשונה כגורם מערכתי וכאחד ממחוללי המהלך באמצעות גיוס תמיכה מבית ומחוץ במתנגדי הממשל, העמקת ערעור הלגיטימיות שלו. מנגד, הדיכוי אשר ילך ויגבר מצד הממשל בשל כך.

פייסבוק והרשתות החברתיות האחרות מציבות אתגר לא פשוט בפני הורים, מורים וממשלות בכל מקום. אבל, האתגר קשה כפליים כשמדובר במדינות איסלאמיות לא דמוקרטיות כמו סעודיה.

רק לפני כשבוע דווח על חסימה פתאומית ומסתורית של פייסבוק במדינה – חסימה שהוסרה כעבור כמה שעות. דובר בלתי רשמי מסר כי החסימה נבעה מכך שהרשת החברתית פוגעת בכללי המוסר של הממלכה. אך, כעבור מספר ימים מסרה רשות התקשורת כי זו היתה בסך הכל טעות והאתר ימשיך לפעול כרגיל.

המבצע מעניק לחמאס הזדמנות תעמולתית להציג עצמו בעמדת המיעוט המתגונן לא רק למול ישראל, אלא גם מול הזירה הפלסטינית והערבית, ובמקביל לפעול למען ערעור הלגיטימיות השלטונית של הרשות הפלסטינית ושל העומד בראשה על-ידי הצגתם כמשתפי פעולה עם ישראל, וכבעלי אינטרס בקיומו של המבצע על מנת שיוכלו לרשת את שלטון החמאס לכשייפול.

מנגד משתמש החמאס באירוע להדגשת היותו חלופה אותנטית לשלטון הרשות שהזניח את הפלסטינים, תוך קריאה לתושבי הגדה לפתוח באינתיפאדה שלישית כנקמה על מבצע צה”ל ברצועה. החמאס מנצל את המבצע על מנת להשחיר את פניה של מצרים ושל נשיאה ולהציגם כשותפים להתקפה וככאלו המונעים מתושבי הרצועה סיוע הומניטארי.